האם AI הוא חבר?

תאריך:20\4\26

כותבת: ספיר בן יקר

בעולם שבו הטלפון נמצא ביד של כמעט כל ילד, משהו חדש ושקט מתחיל לקרות יותר ויותר ילדים ובני נוער מתחילים לדבר עם בינה מלאכותית לא רק כדי לשאול שאלות או לקבל עזרה בשיעורי בית, אלא ממש כמו שמדברים עם חבר.

בהתחלה זה נראה תמים. שאלה קטנה, התייעצות, אולי אפילו שיתוף ברגשות. אבל לאט לאט, השיחות הופכות לאישיות יותר. ילדים מספרים לבינה המלאכותית על היום שלהם, על בעיות עם חברים, על פחדים ואפילו על דברים שהם לא מרגישים בנוח לשתף עם ההורים או הסביבה הקרובה.

יש בזה משהו מפתה הבינה המלאכותית תמיד זמינה, לא שופטת, לא מתעצבנת, ותמיד עונה. עבור ילדים שמרגישים לבד, לחוצים או לא מובנים, זה יכול להרגיש כמו מקום בטוח.

אבל כאן עולה השאלה החשובה האם זה באמת תחליף לחברות אמיתית?

מצד אחד, יש מי שטוענים שזה יכול לעזור. ילדים מתרגלים לבטא רגשות, מקבלים תמיכה מיידית, ולפעמים אפילו מצליחים להרגיש פחות לבד. מצד שני, יש חשש אמיתי: האם ילדים יתרגלו לדבר עם בוט?

היו הרבה מקרים בהם ילדים שיתפו את ה- Chat GPT במצבם הנפשי וזה בעצם הוביל לאסון,  למשל נער בן 14 פיתח קשר חברי עם דמות AI וזה הוביל למצב שהוא מעדיף שיחות איתו מאשר קשר אמיתי. הנער שיתף את הצאט ברגשות אמיתיים ותחושת בדידות אבל הצ'אט לא הגיב באופן נכון למצוקה שבה הנער נמצא, ולעיתים הוא חיזק את המחשבה האובדנית של הנער. עד שיום אחד הנער שם קץ לחייו. משפחתו הגישה תלונה נגד ה-Chat GPT. 

מקרה זה העלה כמה שאלות:

האם כדאי לנהל קשר חברי ואמיתי עם דמות לא אמיתית?

האם בוטים של AI צריכים לזהות מצוקה רגשית?

לסיכום, זוהי תזכורת למה בוט לא יכול להחליף קשר אמיתי, ויש לפנות לאיש מקצוע אמיתי או לשתף חבר. במקרים כאלה ההורים צריכים להיות יותר מעורבים במצבם הרגשי של בנם או בתם כדי שהמצב לא יגיע למצב קיצוני.