ראיון עם אנונימית 2 (אחרת מהכתבה הקודמת)

מאת: ספיר בן יקר

תאריך: 3\11\2025

במהלך ראיון זה, אנונימית שיתפה אותי בחוויותיה המרתקות מארצות הברית, כשהיא מספרת על ההתרגשות, האתגרים והחוויות של מגורים במדינה חדשה. בשיחה נחשפתי לדרך שבה היא הסתגלה, למידתה בבית ספר אמריקאי, ותחושותיה כלפי הארץ והחוויה הייחודית שעברה.

מראיינת: "האם התגוררת במשך שנה בארצות הברית?"

אנונימית: "כן, שנה וחצי בערך."

מראיינת: "באיזה מדינות ביקרת שם?"

אנונימית: "מסצ'וסטס, מיין, קונטיקט,ניו המפשייר, ניו ג'רזי, ניו יורק, קליפורניה ועוד…"

מראיינת: "עם מי טסת לשם?"

אנונימית: "טסתי לשם עם המשפחה הגרעינית שלי."

מראיינת:"מה גרם לך לטוס לשם, אם מותר לשאול?"

אנונימית:"טסנו לשם בגלל העבודה של אבא שלי."

מראיינת:"מה הייתה התגובה הראשונה שלך שגילית שאתם טסים לשם?"

אנונימית: "בכיתי כי אני הבנתי שאני צריכה לעזוב את כל החברות שלי והבנות דודות שלי בארץ, אבל אז התרגשתי כי אני שמחה להתחיל  שנה חדשה במקום חדש עם אנשים חדשים ותרבות חדשה."

מראיינת: "איך היה להתרגל למקום חדש?"

אנונימית: "קשה בהתחלה אבל בגלל שמצאתי חברות הרבה יותר קל  כיף."

מראיינת: "למדת בבית ספר אמריקאי?"

אנונימית: "כן, היה קשה אבל הייתה לי מורה פרטית שעזרה לי."

מראיינת:"האם היית בתוכנית לימודית מיוחדת בעברית?"

אנונימית: "לא, אבל היו בכיתה שלי ילדים ישראלים שעזרו לי."

מראיינת:"שהיית שם התגעגעת לארץ?"

אנונימית:"כן התגעגעתי מאוד לארץ."

מראיינת:" עכשיו את מתגעגעת לארצות הברית?"

אנונימית:" לפעמים אני מתגעגעת לשם, כי נהנתי שם מאוד והרגשתי שם שייכת."

מראיינת: "יש לך מילות סיכום?"

אנונימית:"כן, טוסו לארצות הברית!"

לסיכום, אחרי שנה של מסע, של גילויים ושל רגעים קטנים שמצטברים לשינוי גדול, המרואיין משאיר אותנו עם שאלה אחת פתוחה: מה היינו עושים אנחנו אם הייתה ניתנת לנו האפשרות להתחיל מחדש במקום אחר? ייתכן שהתשובה שלו נשארה אנונימית, אך ההשראה  ממש לא.